החלטה בתיק ת"א 790-05-09

א.         פתח דבר

1.         בפניי שתי בקשות. בקשה מטעם הנתבעים לדחות את התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין", עקב "פלוגתא פסוקה", שנקבעה בפסק דין, שניתן בבית הדין לעבודה בתיק ע"ב 1766-08 [להלן: פסק הדין]. בעקבות בקשה זו, הוגשה בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה בשנית. החלטתי ניתנת בשתי הבקשות במאוחד. 

ב.         עובדות רקע

2.         התובעת הינה חברה ישראלית העוסקת בפיתוח, תכנון, ייצור, שיווק ותמיכה טכנית של מערכות סינון וטיפול במים, אבזרי קישור וצנרת לשימוש בתעשייה, בחקלאות ובתחום המוניציפאלי [להלן: ימית]. עיקר פעילותה הוא בשווקים בחו"ל, הן במכירת שירותים ומוצרים באופן ישיר והן באמצעות חברות אחרות.

עופר תלמי [להלן: עופר] הוא מנכ"ל ימית.

3.         מחודש ינואר 2005 ועד התפטרותו באפריל 2008, עבד מלה קביטקה [להלן: מלה] עבור ימית ושימש מנהל השיווק שלה ואחראי מטעמה על השווקים במרכז ובדרום אמריקה.

לבקשת מלה, מיולי 2006 ואילך הועסק בארגנטינה ע"י ימית, גוסטבו דמינס [להלן: גוסטבו], שהיה כפוף למלה ושימש מנהל השיווק המסחרי בדרום אמריקה.

4.         נתבעת 1 הינה חברה ישראלית שמקום מושבה בכרמיאל, עוסקת אף היא בתחום הסינון והטיפול במים ומהווה מתחרה עסקית של ימית באותו ענף [להלן: נירוסופט]. 

נתבע 2, מינו נגרין [להלן: מינו], הוא מנכ"ל נירוסופט. 

5.         לטענת ימית, היא עמדה בקשר עם מתווכים שתפקידם היה לקשר בינה לבין מזמיני עבודה. אחת מהחברות המתווכות הייתה חברה צ'יליאנית בשם WET CHEMICAL CHILE S.A. [להלן: ווט].

6.         MINERA DONA INES DE COLLAHUSSI הינה חברת כרייה צ'יליאנית [להלן: קולואסי או הלקוח]. בשנת 2007 פירסמה קולואסי מכרז המזמין חברות להציע הצעות לביצוע פרויקט טיפול במים באתר בשם PATACHE [להלן: פרויקט פטצ'ה או עסקת פטצ'ה]. ווט וימית הגישו למכרז הצעה משותפת לביצוע העבודה בפרויקט פטצ'ה והצעתם התקבלה. לפי תנאי הפרויקט, תמורת ביצוע העבודה היה הלקוח אמור לשלם לווט סך 8.6 מיליון דולר ומתוך סכום זה כ- 7,133,000 מיליון דולר היה אמור לעבור לידי החברה המבצעת (באותו שלב , ימית).

7.         בחודש מאי 2007 ניהלה ימית מגעים עם נציגי חברות יצרניות, ביניהם נירוסופט ומינו,  במטרה לבחון רכישת ציוד נדרש לביצוע פרויקט פטצ'ה.

8.         בכתב התביעה שבפניי, טוענת ימית כי בדיעבד התברר, שזמן לא רב לאחר מכן החלו מלה וגוסטבו להעביר מידע עסקי סודי של ימית למינו ולגורמים אחרים בנירוסופט, בעודם ממשיכים בעבודתם הרגילה בימית. בין היתר נטען, כי כמעט מדי יום, העבירו השניים "הצעות מחיר, תוכניות מפורטות שהוכנו בימית ובשביל ימית, עבור לקוחות, לידי הנתבעים. למעשה מלה וגוסטבו הפכו לאנשי השיווק והפיתוח העסקי של נירוסופט, תוך שימוש במשאבי ימית - כספית, עיסקית ושיווקית".

9.         בתמצית, לטענת ימית מעשיהם של מלה, גוסטבו והנתבעים, שעודדו ופיתו אותם, הובילו לכך שבסופו של דבר היא הודרה ברגע האחרון מעסקת פטצ'ה וכי נירוסופט נכנסה במקומה. אין חולק, כי אכן נירוסופט חתמה על ההסכם עם ווט והלקוח וביצעה את פרויקט פטצ'ה.

10.        ימית הגישה שתי תביעות בעניין. האחת, נגד מלה בבית הדין לעבודה, לו הסמכות הבלעדית לדון בתביעות נגד עובד (התביעה נגד גוסטבו, שהינו תושב חו"ל, נמחקה). והשנייה, התביעה שבפניי, נגד חברת נירוסופט והעומד בראשה.

ג.          פסק הדין

11.        בפסק הדין, המחזיק 96 עמודים, ניתחה השופטת ורבנר בפירוט רב את השתלשלות            העניינים שקדמה לזכיית נירוסופט בעסקת פטצ'ה, את מערכת היחסים המורכבת    שנרקמה בין הצדדים ואת הסיבות לכך שימית לא ביצעה את פרויקט פטצ'ה.

12.        בפסק הדין נקבע כי מלה הפר ברגל גסה את חובות האמון והסודיות שהוא חב למעבידתו, ימית וכי הייתה לו " תרומה משמעותית לכך שנירוסופט (ולא חברה שלישית אחרת) הייתה החלופה שווט בחרה לביצוע הפרויקט, ... עם זאת, לא ניתן להסיק מכך כי מעשי הנתבע [מלה - ה.ש.ח.ה ] הם שהביאו לכך שימית לא התקשרה בעסקה" (סע' 110 לפסק הדין, ההדגשות במקור).

עוד נקבע בפסק הדין כי בשלב מתקדם של העסקה, המו"מ בין ימית לווט נוהל ישירות על ידי עופר, מנכ"ל ימית וכי " הסתייגויותיו של עופר הן שמנעו את חתימת העסקה עם ימית" (סע' 111 לפסק הדין). נקבע כי " יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנתבע [מלה] ובין התוצאה של אי התקשרות ימית בעסקה, אם כי הנתבע הקל על ווט לחתוך את הדברים, בכך שהציע לה את נירוסופט כחלופה" (סע' 110 לפסק הדין). לכן נפסק, כי ימית לא הרימה הנטל המוטל עליה, להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו של מלה " ובין העובדה שהיא לא הייתה בסופו של יום צד לעסקת פטצ'ה".